מה דעתכם

טור עבורכם הקוראים, בואו הביעו את דעתכם בכל נושא

יש לכם עמדה על נושא כלשהו? רוצים להביע את דעתכם בסוגיה כזו או אחרת? רוצים לחלוק את מחשבותיכם עם הקוראים של "גל-גפן"?

אתם מוזמנים לכתוב אלינו טור בן 250-300 מילה (אפשר לצרף גם תמונת ראש באיכות טובה) לדוא"ל:

inbal.n@galgefen.co.il

ואנחנו נפרסם אותו (בכפוף לשיקולי המערכת, כמובן).

אז מה דעתכם, אתם בעניין?

"אני מתקשה להאמין שיש אכן בנמצא בני אדם שמרגישים כל כך מחויבים לכל כך הרבה סוגיות חברתיות-מדיניות-סביבתיות"; עידו נאמן הפסיק להאמין להפגנות וגרוע מזה- למפגינים

בזמן האחרון, הפיד שלי מלא בתמונות של חבריי המפגינים בהמוניהם: הם מפגינים נגד השחיתות השלטונית, הם מפגינים בעד פונדקאות ללהט"בים, נגד אלימות השוטרים, בעד האתיופים, נגד ההטרדות המיניות, בעד מסיבות הטראנס, נגד גירוש ילדי הזרים, נגד חוק הלאום, נגד הגננת, נגד היועץ… ואני שואל את עצמי: מאיפה יש להם כוח?-

"חסרה לי התחושה של פטריוטיות בריונית כזאת. של לעשות קצת 'אבו עלי' על כל מי שמטיל בנו ספק" / עמי גור מתגעגע לגאווה הישראלית

אתם יודעים מה חסר לי? מה הכי הכי חסר לי בימים אלה? מה יותר חסר לי מכסף? מביטחון? מאמון בראש הממשלה שלי? מלדעת למי אני הולך להצביע בבחירות הקרובות? מחופשה בחו"ל? חסרה לי תחושה של גאווה. של שייכות. של עם אחד. של לעשות קצת 'אבו עלי' על כל מי שמאיים

כשמדובר בגננת מתעללת- קל להצביע על הרע והאסור. אבל מי מפקח על הורי הילדים? מי יוודא שלא ישכחו אותם ברכב? שלא יניחו להם לטבוע בבריכה בזמן שהם גולשים בנייד?!?/ אורית לוי מודאגת: מי ישמור על ילדי הגן מפני הוריהם?

בשבועות האחרונים געשה הארץ, בין היתר, בגלל סיפור ההתעללות של הגננת מראש העין בילדים חסרי הישע בהם טיפלה. סיפור מחריד לכל הדעות, שאבסולוטית אין בו ספק לגבי מי הרע בסיפור ובפני מי צריך לשמור על ילדי הגן. אלא שאותי מדאיגה ומטרידה מאד מחשבה אחרת, ששייכת לתחום שהוא הרבה יותר איזור

מה דעתכם?

"האמת, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע ושום דבר הוא לא סיפור של שחור ולבן, תרתי משמע במקרה הזה"/עמית משה על מחאת האתיופים

"בישראל, כמו בישראל, הפכו את החובבנות למקצוענות… כאילו המחוקק לא באמת מכבד את החוקים שהוא עצמו כתב"/ אמיר יוספי מבכה את החאפריות הישראלית לדורותיה

בישראל, כמו בישראל, הפכו את החובבנות למקצוענות: כאילו אף אחד לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, כאילו המחוקק לא באמת מכבד את החוקים שהוא עצמו כתב. כאילו לאף אחד אין באמת כוח להתעסק עם התכל'ס, העיקר לסמן 'וי' על עוד טרנד ולהמשיך הלאה במעלה דירוג מדינות ה- oecd. קחו למשל

"אנחנו לא שבט, לא אחים ולא אחיות" / עידו הראלי חושב שהבחירות החוזרות הן הפרט הקטן שמעיד על הכלל הגדול

בלי קשר לעמדותיי הפוליטיות, אני חושב שהעובדה שישראל הולכת לבחירות חוזרות אמורה להדאיג כאן כל אזרח ואזרחית באשר הם. כי בניגוד למצג השווא בדמות השיר "שבט אחים ואחיות", שסחף את כולנו ברגשנות לאחרונה, הקיטוב בחברה הישראלית הולך ומחמיר, הפערים הולכים וגדלים והסובלנות הולכת וקטנה. חוסר היכולת להגיע לפשרה קואליציונית ולחסוך

"כל עיתונאי הוא פרשן… שדרן החדשות הפך לחדשות עצמן"/ עמית רגב צפה במהדורות סוף השבוע והא מספיד בצער רב את דיווחי התקשורת

אז מצאתי את עצמי בסוף השבוע האחרון צופה במהדורות החדשות- דבר שלא עשיתי כבר הרבה זמן- בניסיון להבין כמה אנשים הגיעו להפגין למען הדמוקרטיה (נתון, אגב, שהסתבר כחמקמק באופן מדהים- רוב הדיווחים פשוט עקפו באלגנטיות את הנתון המשמעותי, חלקם מסרו משהו לוט בערפל ואחרים נקטו בגישת הזום-אין, או זום-אאוט- תלוי

"הלך החג, הלך השמח – אפשר להוריד את השלטר ולסגור את העסק" / איתי בר ניר יוצא נגד מה שהוא קורא לו "הכיבוש הזוחל של חגי ישראל"

אני הולך לכתוב כאן משהו מאד לא פוליטיקלי קורקט, מאד לא אקולוגי, כנראה שגם לא משהו שייחשב טקסט ידידותי לסביבה- אבל אני רוצה לעצור רגע את דהרת הסוסים האקולוגיים הכה נכונים בימים אלה ולהצביע על תופעה שהולכת ומתפשטת, אולי אפילו בלי שנשים לב: תופעת הכיבוש הזוחל של חגי ישראל. ואני

"הם מבקשים- בגלל שנותנים להם; הם מקבלים- בגלל שאתם באים בהמוניכם"/ חן דמתי חושבת שאם המחיר שגובים האמנים בערב יום העצמאות נראה לכם גבוה מדי- פשוט אל תבואו לראות אותם

אז הנה הגיע שוב יום העצמאות, ועימו הדיווחים על הסכומים שאמני ישראל היקרים- מאד יקרים, מסתבר- עומדים להרוויח בשביל לתת לנו חצי שעה במקסימום של 'גוד טיים' תוצרת כחול-לבן. ובאותה נשימה מתחילה הצקצקנות הציונית להרים ראש: "בושה!", "העבירו את הסכומים האלה לניצולי שואה, ליתומי מלחמות", "עניי ארצנו קודמים", "פחי עירנו

"שואת העם היהודי היא לא סיפור אימה שאפשר להחליט אם לספר או לא לספר אותו; שאפשר לבחור אם להאמין או לא להאמין לו"/ דרור נאמן על המחויבות שלנו להנחלת זיכרון השואה לדורי דורות

אין זה סוד כי אחרוני ניצולי השואה שעוד נותרו בינינו הולכים ומתמעטים, וכי מדינת ישראל- והעולם כולו- עומדים מול סוגיה מהותית: איך מנחילים את זיכרון השואה לדור הבא, הדור של ידע את הזוועה ולא הכיר אף לא אחד מאלה שחשו בה על בשרם?!? אכן, סוגיה מטרידה. חשובה. קריטית למין האנושי